תדרוך מצב · מרחב הסייבר הישראלי · מעודכן ליולי 2026
רמת איום: גבוהה מאוד | מגמה: בעלייה | קהל יעד: כל מי שיש לו אתר, שרת או מסד נתונים בישראל
שכחו לרגע מכל מה שקראתם על "עלייה במתקפות סייבר". אנחנו לא הולכים לפתוח בהקדמה, כי אין זמן להקדמות. במקום זאת, ניתן למספרים לדבר, ואז נגיע לשאלה שאף אחד לא אוהב לשאול: איפה בדיוק יושב המידע שלכם, ומי באמת שומר עליו?
נתון פתיחה: אנחנו לא "בין המובילות". אנחנו על הפודיום
בזירת ההאקטיביזם העולמית, ישראל היא היעד מספר אחת בעולם: על פי דוח Radware לשנת 2025, כ-12.2% מכלל התקיפות של קבוצות האקרים אקטיביסטיות בעולם כוונו נגד מטרות ישראליות, לפני ארצות הברית (9.4%) ולפני אוקראינה (8.9%). כן, מדינה של פחות מ-10 מיליון תושבים סופגת יותר אש דיגיטלית ממעצמה של 340 מיליון וממדינה שנמצאת במלחמה קונבנציונלית פעילה.
ובמבט רחב יותר: דוח ההגנה השנתי של Microsoft מדרג את ישראל במקום השלישי בעולם בהיקף תקיפות מדינתיות (כ-3.5% מהתקיפות הגלובליות, אחרי ארה"ב ובריטניה בלבד), ובמזרח התיכון במקום הראשון בפער עצום, עם יותר מ-20% מכלל התקיפות באזור. הנתון המטריד ביותר בדוח? כ-64% מכלל פעילות הסייבר האיראנית בעולם מכוונת ישירות נגד מטרות ישראליות. אנחנו לא עוד יעד ברשימה של איראן. אנחנו הרשימה.
מקום 1 בעולם כיעד למתקפות האקטיביסטיות (Radware, 2025)
26,498 דיווחי אירועי סייבר טופלו ב-2025, זינוק של 55% (מערך הסייבר הלאומי)
כ-12 מיליארד ₪ הערכת הנזק הכלכלי למשק הישראלי בשנה אחת בלבד
פי 7 זינוק במתקפות פישינג שטופלו ב-2025, יותר מ-31,000 מתקפות
ציר הזמן: איך הגענו לכאן בשש שנים
2020: הקורונה פותחת את הדלת
משבר הקורונה העביר בן לילה מיליוני עובדים ועסקים ישראליים לעבודה מרחוק. חיבורי VPN שהוקמו בחיפזון, מחשבים ביתיים לא מנוהלים ושירותים שנחשפו לאינטרנט "רק בינתיים" הפכו לשטח תקיפה עצום, שרובו קיים עד היום. תוקפים בכל העולם למדו את השיעור: הדרך לארגון לא עוברת דרך הפיירוול שלו, אלא דרך הספק, העובד מהבית והשרת ששכחו לעדכן.
אוקטובר 2023: מלחמה בכל החזיתות, כולל הדיגיטלית
עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מרחב הסייבר הישראלי הפך לחזית לוחמה של ממש. על פי נתוני השב"כ, מספר תקיפות הסייבר זינק פי 5 מתחילת המלחמה ביחס לשנים קודמות, וחברות אבטחה דיווחו על עליות של מאות אחוזים, עד 700%, במתקפות נגד מטרות ישראליות. קבוצות תקיפה בחסות איראן, יחד עם המוני האקטיביסטים, עברו ממתקפות "לשם הכבוד" למתקפות הרס: מחיקת שרתים, הדלפות מידע אישי של מיליוני ישראלים ופגיעה מכוונת בשירותים אזרחיים.
יוני 2025: מבצע "עם כלביא", שיא כל הזמנים
במהלך המערכה מול איראן נרשם שיא הדיווחים במוקד 119 של מערך הסייבר: כ-3,650 דיווחים בחודש אחד, זינוק של 75% מעל הממוצע החודשי. המלחמה הפיזית והמלחמה הדיגיטלית התנהלו במקביל, באותם ימים ממש, ולעיתים נגד אותן מטרות.
2025 בסיכום שנתי: השנה שבה הכול נשבר
- 26,498 דיווחי אירועים, עלייה של 55% לעומת 2024.
- 2,482 התרעות למשק, פי 2.5 מהשנה הקודמת, כאשר 93% מהן היו פניות יזומות לארגונים ספציפיים על אינדיקציה ממשית לתקיפה.
- יותר מ-31,000 מתקפות פישינג, פי 7 משנה קודמת. פישינג היווה 52% מכלל הדיווחים.
- עלייה של 170% בניסיונות השפעה והפחדה פסיכולוגית באמצעות כלי סייבר.
- בין האירועים שטופלו: ניסיון שיבוש של מרכז רפואי ביום הכיפורים, מחיקת שרתים של חברת מחשוב ענן ישראלית ומתקפה על ספקית שירותים דיגיטליים שפגעה גם בבתי אבות.
מה מבדיל את האיום על ישראל מכל העולם?
ארגונים בכל העולם מתמודדים עם אותו "רעש רקע" עולמי: כופרה למטרות רווח (מעל 50% מהתקיפות בעולם מונעות מכסף), פישינג, גניבת זהויות ובוטים זדוניים (עלייה עולמית של 92%, בין היתר בזכות כלי AI שמאפשרים גם לתוקף חסר ניסיון לפעול בקנה מידה של מעצמה). כל זה קיים גם אצלנו.
אבל על ישראל מונחת שכבה נוספת, ייחודית, שכמעט אף מדינה מערבית אחרת לא חווה בעוצמה כזו:
| איום גלובלי "רגיל" | השכבה הישראלית הייחודית |
|---|---|
| כופרה למטרת רווח: התוקף רוצה כסף, ויש עם מי לנהל משא ומתן | תקיפות הרס מדינתיות: התוקף רוצה למחוק, להשבית ולהשפיל. אין כופר שיציל אתכם |
| פישינג אקראי רחב | קמפיינים ממוקדי ישראל: התחזות לכביש 6 (19.5% מההתחזויות!), לבנקים ולשירותים ממשלתיים, בעברית מושלמת |
| גניבת נתונים למכירה ברשת האפלה | הדלפות מידע כנשק תודעתי: פרסום פומבי של פרטי אזרחים כדי לזרוע פחד (765 קובצי דלף אותרו ב-2025) |
| תקיפת הארגון עצמו | תקיפת שרשרת האספקה: ספק אחסון או מחשוב אחד = מאות ארגונים ישראליים בפגיעה אחת |
| עונתיות סביב חגי קניות | עונתיות סביב מלחמות, מבצעים וימי זיכרון: התוקפים מתזמנים את עצמם ללוח השנה הישראלי |
הפרדוקס הישראלי: אומת סייבר שהעורף שלה חשוף
וכאן מגיע החלק המוזר באמת. ישראל היא מעצמת סייבר עולמית: מאות חברות סייבר, אקזיטים של מיליארדים, יחידות עילית שמייצאות ידע לכל העולם. ואיפה כל זה פוגש את בעל האתר, החנות המקוונת או העסק הבינוני הישראלי? כמעט בשום מקום. השוק נמצא 180 מעלות מהתעשייה.
חברות הסייבר הישראליות מוכרות בעיקר לפירמות ענק בחו"ל. בבית, בינתיים, הדוח השנתי של מערך הסייבר מצייר תמונה עגומה: ארגונים קטנים ובינוניים שלא מעדכנים מערכות, לא מטמיעים אימות דו-שלבי ולא מבצעים בדיקות חדירה. אפילו דוח מבקר המדינה חשף שכ-65% ממשרדי הממשלה המשיכו להשתמש בכלי עבודה מרחוק פרוץ, במשך כמעט שנה אחרי שמערך הסייבר הורה להפסיק. אם זה המצב אצל המדינה, מה קורה אצל העסק הממוצע?
ועכשיו לשאלה הכי לא נעימה: איפה יושב המידע של ישראל?
אין נתון רשמי שאומר כמה אחוזים מהמידע של אזרחי ישראל שמורים אצל חברות אחסון ושרתים ישראליות, אבל תעשו את החשבון בעצמכם: מאות אלפי אתרים, חנויות מקוונות, מערכות CRM, מסדי לקוחות וארכיוני מיילים של עסקים ישראליים יושבים אצל קומץ ספקי אחסון וניהול שרתים מקומיים. המשמעות: מספר קטן מאוד של חברות מחזיק בפועל בנתח עצום מהמידע האישי של אזרחי ישראל. כל אחת מהן היא Single Point of Failure לאומי.
וההיסטוריה כבר הוכיחה מה קורה כשהנקודה הזו נופלת:
2021, פריצת CyberServe: קבוצת Black Shadow (המיוחסת לאיראן) פרצה לחברת אחסון ישראלית אחת, והדליפה בבת אחת מידע רגיש מעשרות אתרים, כולל פרטים אינטימיים של מאות אלפי משתמשים. פריצה אחת, ספק אחד, אסון לאומי אחד.
2023, פריצת Signature-IT: קבוצת Cyber Toufan השתלטה על ספקית אחסון ואי-קומרס ישראלית והדליפה, יום אחרי יום ובמשך שבועות, נתוני לקוחות של עשרות מותגים ישראליים מוכרים, כולם דרך אותו ספק אחד.
2025: כאמור בדוח מערך הסייבר, מחיקת שרתים מוחלטת אצל חברת מחשוב ענן ישראלית, ותקיפת ספקית שירותים דיגיטליים שהשביתה גם בתי אבות.
הדפוס ברור: התוקפים הבינו שאין צורך לפרוץ ל-500 עסקים. מספיק לפרוץ לספק האחסון האחד שכולם יושבים עליו. ובשוק האחסון הישראלי, בואו נאמר זאת בעדינות: רמת האבטחה של ספק ממוצע לא תוכננה למציאות שבה מדינה שלמה יורה עליו.
המצב בשטח אצל חלק גדול מספקי האחסון והשרתים בישראל
- תשתיות ותוכנות שלא עודכנו שנים, כי "זה עובד, לא נוגעים".
- אין SOC. אין ניטור 24/7. מתקפה בשתיים בלילה מתגלה בתשע בבוקר, אם בכלל.
- אין תקני אבטחה מוסמכים. אין ביקורת חיצונית. "סומכים עלינו" זו לא ארכיטקטורת אבטחה.
- אבטחה כתוסף בתשלום, לא כחלק מהתשתית: WAF? גיבוי מנותק? הקשחה? "אפשר להוסיף".
- צוות תמיכה כללי שמטפל גם בחשבוניות, גם ב-DNS, וגם, כשצריך, ב"אירוע סייבר".
"אז נעבור לענן הציבורי וזהו"? לא כל כך מהר
התגובה הטבעית של עסקים רבים היא לברוח ל-AWS, Azure או Google Cloud ולנהל לבד. והנה האמת שאף אחד לא מספר לכם: הענן הציבורי מאבטח את התשתית שלו, לא את מה שאתם שמים עליה. זה נקרא מודל האחריות המשותפת (Shared Responsibility), ורוב העסקים מגלים את החצי שלהם בו רק אחרי האסון:
- Bucket פתוח אחד של S3 עם הרשאות שגויות = כל מסד הלקוחות שלכם חשוף לאינטרנט. זו הסיבה מספר אחת לדליפות ענן בעולם, וזו טעות תצורה שלכם, לא של אמזון.
- מפתחות API שדלפו ל-GitHub, הרשאות IAM רחבות מדי, שרתים וירטואליים שאיש לא מעדכן. הענן לא יעצור אתכם מלטעות.
- אין מי שמסתכל. הענן מספק לוגים; הוא לא מספק אנליסט שקורא אותם בשלוש לפנות בוקר, כשמישהו מטהרן מנסה להיכנס.
- ועלויות? חשבון ענן לא מנוהל הוא כמו מונה מים עם צינור פתוח, ובינתיים, מ-1 ביולי, AWS גם גובה מע"מ מלקוחות ישראליים.
ענן ציבורי הוא כלי מצוין. ענן ציבורי לא מנוהל, בידי עסק בלי צוות אבטחה ייעודי, במדינה המותקפת בעולם, זה הימור.
אז מה כן? כך נראית רמת סייבר אחרת (וכן, אנחנו הולכים לדבר על עצמנו)
עד כאן היינו עיתונאים. מכאן והלאה, בגילוי נאות מלא: אנחנו SPD, אנחנו עושים בדיוק את זה מאז 2001, והמאמר הזה נכתב כי אנחנו רואים מבפנים, כל יום, את הפער בין רמת האיום לרמת ההגנה בשוק הישראלי. הנה איך אמורה להיראות תשתית אחסון וניהול שרתים שנבנתה למציאות הישראלית:
1. אבטחה מותכת לתוך התשתית, לא מודבקת עליה
אצלנו WAF, הגנות DDoS, סינון בוטים, הקשחת שרתים, סריקות נוזקות וגיבויים מנותקים אינם "תוספים". הם חלק מה-DNA של כל שרת ושל כל חבילת אחסון. אנחנו עובדים עם הכלים המסחריים המובילים בעולם: Cloudflare, Imperva, CrowdStrike, Check Point, F5 ו-Datadog. אותם כלים שמגנים על הבנקים והממשלות הגדולים בעולם, מוטמעים בתשתית שמארחת גם את האתר שלכם.
2. SOC 24/7: בני אדם שחיים, נושמים וחושבים סייבר
מרכז ניטור ותגובה פנימי שפועל מסביב לשעון, כחלק אינטגרלי ממערך האחסון, לא שירות חיצוני שמקבל התראה במייל. צוות מומחי הסייבר שלנו מנהל למעלה מ-100,000 אתרים, ומנתח ומתפעל אירועי סייבר ללא הפסקה. כשפורסמו פרצות קריטיות כמו SessionReaper ב-Magento, הפגיעות ב-ImunifyAV או פרצת JCE Editor, הלקוחות שלנו היו מוגנים לפני שרובם בכלל שמעו על הבעיה. זה ההבדל בין תגובה לניצחון.
3. תקנים והסמכות ברמה שאין לאף חברת אחסון ישראלית אחרת
מילים זה נחמד; ביקורת חיצונית זו אמת. SPD מוסמכת בשלושה תקני ISO בינלאומיים: ISO 27001 (ניהול אבטחת מידע), ISO 27017 (אבטחת ענן) ו-ISO 27701 (ניהול פרטיות מידע), ומחזיקה בתו החוסן ברמת פלטינה A. למעט מאוד חברות אחסון וסייבר בישראל יש בכלל תקנים, ולאף אחת אין את הצירוף הזה ברמה הזו. כשתיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות דורש מכם Accountability, זה בדיוק סוג הספק שהרגולטור מצפה שתבחרו.
4. ניהול מקצועי בכל ענן, גם כשזה לא הענן שלנו
רוצים דווקא AWS, Google Cloud או Oracle? מצוין, רק אל תישארו שם לבד. צוותי ה-SysOps וה-DevOps שלנו מנהלים, מנטרים, מקשיחים ומאבטחים סביבות בעננים הציבוריים בדיוק כמו בתשתית שלנו, כולל Kubernetes, CDN, חלוקת עומסים, הרחקת לוגים (כן, זו דרישה חוקית בישראל), התאוששות מאסון ואתרי חירום.
שורה תחתונה של התדרוך
ישראל היא המדינה המותקפת בעולם. הנזק: מיליארדי שקלים בשנה. התוקפים כבר הבינו שהדרך הקצרה אל אלפי עסקים ישראליים עוברת דרך ספק אחסון אחד חלש. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא: כשזה יקרה לספק שלכם, אתם רוצים להיות בצד של הכותרת, או בצד של אלה שהמתקפה נעצרה אצלם ב-WAF בשתיים לפנות בוקר, בלי שבכלל ידעו?
רוצים לדעת איפה אתם עומדים? דברו איתנו. צוות SPD ישמח לעבור אתכם על סביבת האחסון או השרתים הקיימת שלכם, לזהות את נקודות החשיפה, ולהראות לכם איך נראית תשתית שסייבר מותך לתוכה. כי בישראל של 2026, אחסון אתרים הוא לא שירות IT. הוא קו הגנה.
המקורות לנתונים במאמר: הדוח השנתי של מערך הסייבר הלאומי לשנת 2025, דוח Radware Global Threat Analysis, דוח Microsoft Digital Defense Report, נתוני שב"כ ודוחות מבקר המדינה, כפי שפורסמו בתקשורת הישראלית.
